אינטרנט
1.0 הקדמה
1.1 מי מנהל את האינטרנט?
1.2 כיצד נוצרה רשת האינטרנט?
1.3 World Wide Web
1.4 Internet Relay Chat - IRC
1.5 File Transfer Protocol
1.6 Newsgroups
1.7 דואר אלקטרוני
1.8 מסרים מידיים
1.9 שיתוף קבצים
אינטרנט

רשת האינטרנט הינה רשת מחשבים גלובלית, המחברת רשתות מחשבים שונות, ומקשרת בין מיליוני מחשבים בכל העולם. ההיקף, כמות המידע העצומה האגורה בה והמסחר הרב שמתרחש תודות לה הפכו את האינטרנט בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 לגורם רב משמעות ולזירת ההתפתחות הכלכלית והתרבותית. בצורתו הנוכחית מגשים האינטרנט את חזון הכפר הגלובלי.
המחשבים המחוברים לאינטרנט מתקשרים באמצעות חבילה של פרוטוקולי תקשורת, הנקראים פרוטוקולי TCP/IP.



מי מנהל את האינטרנט?

בתחילתו היה האינטרנט פרוייקט של משרד ההגנה האמריקאי. אולם, בעקבות לחץ בין-לאומי בתחילת שנות ה־90 נאלצה ארצות הברית לוותר על שליטתה באינטרנט.
כיום האינטרנט מנוהל בעיקר על ידי שורה של גופים בין לאומיים שמורכבים מנציגים מכל העולם בהם אנשי אקדמיה, ממשל, מסחר ואזרחים פרטיים. הבולטים שבהם הם ICANN (http://www.icann.org), שאחראי על הקצאת השמות והכתובות, ISOC (http://www.isoc.org), שמרכז את התיאום הבין לאומי ו־IETF, שהוא הגוף הטכני שקובע את התקנים באינטרנט. בין גופים אלו יש מערכת כפיפויות מורכבת.
במרץ 2004 הועלתה יוזמה להפקיע את השליטה מגופים אלו בשם חוסר יעילות שגילו, במיוחד ICANN, ולהעביר את השליטה לאו"ם.
הרשת מנוהלת על פי עקרונות אנרכיסטיים לפיהם הגוף המנהל רק מסדיר את הנושאים הטכניים ואילו כל אחד יכול להתחבר לרשת ולפרסם בה תכנים כפי העולה על רוחו. למרות זאת, יכולה כל מדינה לנטר ולהגביל את תעבורת האינטרנט בשיטחה כפי רצונה. כמו כן, כל מדינה יכולה להחיל את חוקיה על גופים ובודדים הפועלים באינטרנט מתוך שטחה. יש מדינות כגון סין, סוריה ואיראן המנצלות יכולות אלו כדי להגביל את הגישה של אזרחיהם לרשת. למרות זאת, הם אינם יכולים להגביל שרתים או משתמשים במדינות אחרות. מבנה זה מאפשר גם ניצול לרעה כדוגמת השימוש שעושים שולחי דואר הזבל באינטרנט (Spam mail).בישראל מוסדרת הפעילות באינטרנט על ידי איגוד האינטרנט הישראלי (http://www.isoc.org.il/).



כיצד נוצרה רשת האינטרנט?

בתחילת שנות השישים, עם הסלמת המלחמה הקרה, נתקלה ארה"ב בבעיה: כיצד תוכל מדינה לתקשר לאחר מלחמה גרעינית? הפתרון לא איחר לבוא: הוקמה רשת תקשורת שקישרה כל עיר וכל בסיס. לרשת לא היה מרכז תקשורת שכן מרכז שכזה עשוי להוות מטרה. כמו כן, נבנתה הרשת כך שתוכל לתפקד אם חלקים ממנה מושמדים. כך נולדה רשת ה- Arpanet.
בשנות ה- 70 התרחב השימוש ב- Arpanet. אט אט נוספו עוד ועוד מחשבים לרשת. מדענים מכל רחבי ארה"ב השתמשו ברשת להחליף ביניהם רשמים ורעיונות. המשתמשים היו שולחים דואר אלקטרוני לכתובת אחת ראשית וכל מי שהיה "מנוי" לכתובת הנ"ל היה מקבל עותק של הידיעה. כך נוצרו קבוצות של חדשות ודיונים בנושאים מגוונים.
עם הצמיחה של ה- Arpanet נולד הצורך בפרוטוקול תקשורת חזק יותר. הפרוטוקול TCP/IP פתר את הבעיה. הוא איפשר חיבור של רשתות תקשורת אחרות לרשת המרכזית. הכל תפקד בצורה יעילה עד שבשנת 1983 פרש החלק הצבאי ברשת, ואז נוצרו שתי רשתות: רשת ה- Milnet שרתה את צרכי הצבא, ורשת האינטרנט את הצרכים האזרחיים.



World Wide Web

שוויץ, ג'נבה, מעבדת פיסיקה מרכזית בשם CERN. רעיון חדש הולך ומתגבש במוחותיהם של המפתחים - רשת ה- WWW. הרעיון לרשת זו (אשר מושתתת על גבי רשת האינטרנט) מבוסס על שימוש בפרוטוקול מיוחד בשם Hypertext transfer protocol (Http) פרוטוקול זה איפשר לראשונה שימוש בצבעים, תמונות, מוסיקה, אנימציה ו-וידאו על גבי דפי האינטרנט. כמו כן נוצר תוואי של קישורים, המופעלים בקלות ע"י המשתמש, על ידי לחיצה על טקסט או תמונה, וכל זאת בכדי להקל על הניווט בין עמודי המידע.
הקפיצה הייתה אדירה, מרשת מידע שחור-לבן עם טקסט בלבד ועד לאתרים המשתמשים במיטב המולטימדיה. כיום ה- WWW הינו החלק המרכזי של האינטרנט, ויצירת זהות בין השניים היא טעות נפוצה.



Internet Relay Chat - IRC

רשת ה- IRC מבוססת על רשת של שרתים מיוחדים (בייעודם, לא בסוגם) אשר אליהם מתקשרים משתמשים מכל העולם על מנת לנהל שיחות ודיונים בנושאים שונים.רשת - IRC משתמשת בתשתית רשת האינטרנט הראשית על מנת לאפשר גישה לכל משתמש.
העיקרון של IRC מבוסס על כך שכל משתמש מתחבר לשרת אזורי-ראשי (מומלץ תמיד להתחבר לשרת הקרוב ככל האפשר למקום הפיזי ממנו מתחבר המשתמש). השרת מקושר לשרתים אזוריים אחרים בעזרת תוכנה מיוחדת. בסופו של דבר, רשת זו מאפשרת, גישה של אלפי משתמשים בו זמנית, המנהלים ביניהם שיחות בערוצים וירטואליים. ערוץ הינו כמו חדר וירטואלי אשר נועד לאכלס משתמשים המעונינים לשוחח על נושא מסוים.



File Transfer Protocol

כאמור רשת האינטרנט משתמשת בפרוטוקול התקשורת TCP/IP, עליו מתווספים פרוטוקולים אחרים המיועדים למטרות שונות. FTP הינו פרוטוקול מיוחד אשר נועד להעברת קבצים דרך האינטרנט. כאמור, ניתן להעביר קבצים גם בדרכים אחרות כמו דואר אלקטרוני, WWW, ואפילו ב- IRC, אך פרוטוקול זה מאפשר העברה מהירה יותר של כמויות גדולות יותר של קבצים, לשרתים מיוחדים המיועדים לכך.
ישנם לא מעט אתרי WWW המרכזים כתובות של שרתי FTP אשר מהם ניתן למשוך תוכנות וקבצים שונים. דוגמא טובה היא האתר הנמצא בכתובת http://www.download.com.
המשתמש הממוצע אינו צריך להשתמש, בדרך כלל, בתוכנה מיוחדת אם ברצונו להתקשר לאתרים אלו שכן תוכנות השיוט החדשות כוללות בתוכן גם שימוש בפרוטוקול הנ"ל. אם רוצה המשתמש להשתמש שימוש רחב יותר בהעברת קבצים, עליו להשתמש בתוכנה כזו.



Newsgroups

קבוצות הדיון (Newsgroups) היוו בעצם את תחילת רשת האינטרנט. קבוצות הדיון מבוססות על עיקרון של יצירת רשימה של כתובות הנקראות "קבוצות", אשר אליהן יכולים משתמשים לשלוח ידיעות בצורת מכתב דואר אלקטרוני. צפייה בידיעות אלו נעשית ע"י תוכנות מיוחדות המיועדות לשיוט בקבוצות החדשות. תוכנות כאילו קיימות בדרך כלל כחלק מתוכנות הגלישה כדוגמת Netscape ו- Internet Explorer.



דואר אלקטרוני

ה-Electronic Mail) Email) הינו יסודו של האינטרנט. ממנו הכל בעצם התחיל. כשמדענים החלו להתכתב זה עם זה מאוניברסיטאות מכל רחבי ארה"ב הם השתמשו בתיבות דואר אלקטרוניות. מדובר בתיבות דואר אלקטרוניות הממוקמות על שרתים שונים בכל רחבי העולם,המחוברים ומתוזמנים ביניהם על ידי רשת האינטרנט. משלוח דואר אלקטרוני לכל מקום בעולם אורך כ-2 דקות. כיום קיימות אפשרויות רבות במערכת הדואר האלקטרוני, כולל משלוח תמונות במכתב עצמו, הצמדת קבצים מכל סוג למכתב וכן ניהול יעיל של הדואר למערכות עסקיות ואישיות.



מסרים מידיים

תוכנת מסרים מידיים היא תוכנת תקשורת באינטרנט, המאפשרת לדעת האם משתמש מחובר ברגע נתון לאינטרנט, ולשלוח לו הודעות. תוכנות אלה פועלות ברקע, כך שבניגוד לצ'טים או פורומים, הקיימים מראשיתו של האינטרנט, ניתן לקבל הודעות שנשלחו דרכה, גם בזמן שלא משתמשים בתוכנה, או עוסקים בדברים אחרים.
פריצת תוכנות אלה לשוק החלה אחרי יציאתה של התוכנה ICQ ב-1998. כיום קיימות תוכנות רבות המתחרות על נתחי השוק, ואנשים רבים משתמשים ביותר מתוכנה אחת. קיימות גם תוכנות "מתווכות" בין תוכנות המסרים המידיים השונות, וניתן לקבל ולשלוח הודעות כאלו גם באמצעות דואר אלקטרוני ו-SMS.



שיתוף קבצים

שיתוף הקבצים הוא מונח המתיחס למצב בו אדם המחובר לרשת האינטרנט מאפשר לגולשים אחרים להוריד קבצים מתוך המחשב שלו, ובתמורה אותו אדם יכול להוריד קבצים מממחשביהם של הגולשים האחרים.
תוכנות לשיתוף קבצים מאפשרות העברת קבצים מכל סוג בין הגולשים. קבצים אלו יכולים להיות קבצים שהגולש עצמו יצר, או קבצים שאחרים יצרו והגיעו לידי הגולש.
אחת מחלוצות שיתוף הקבצים היתה חברת Napster שפיתחה תוכנה שבאמצעותה ניתן היה לשתף קבצי מוזיקה. תאגידים רבים העוסקים במדיה לא אהבו את רעיון שיתוף הקבצים, מכיוון שאנשים רבים שיתפו קבצים המוגנים בזכויות יוצרים, ובכך פגעו בזכויות יוצרים ובפרנסת מוזיקאים רבים, והקטינו את ריווחי תאגידי הבידור. בטיעון זה תבעו חברות התקליטים את Napster שלה היתה התוכנה הנפוצה ביותר, תביעה בה הפסידה Napster. אך תוכנות רבות נוספות פותחו על אותו המודל שמאפשרות גולשים לחלוק קבצים הנמצאים בכונניהם. רב התוכנות מסוג זה כיום אינן מצריכות קשר עם שרת מרכזי, הורדת הקבצים נעשית באמצעות קשר ישיר בין הגולשים, דבר המקשה לתבוע את החברות שמפיצות את התוכנות על חלקן בעבירות זכויות יוצרים.
תוכנות שיתוף הקבצים המודרניות (דוגמת אימיול וביטורנט) מערימות על המחוקקים הררי בעיות משפטיות בעיקר בעקבות תכונת ה"האש" (ערימה) המאפשרת לגולש לשתף לא רק את הקבצים המלאים שבמחשבו אלא גם חלקיקי קבצים בהליכי הורדה/העברה. תכונה זו מאפשרת לפורר כל יצירה, מוגנת או אינה מגונת בזכויות יוצרים - לחלקיקי מחרוזות המאופיינות ע"י לינק-על כולל. באמצעות אותו לינק ניתן לשתף כל קובץ, ולא חשוב אילו חלקים ממנו נמצאים ברגע נתון על מחשבך ואילו חלקים אינם. החלקים החסרים יימצאו כמין פאזל ענק ברחבי הרשת ובקרב גולשיה.
התוכן שמשותף הוא לרוב מוזיקה (לרוב בפורמט MP3), סרטי קולנוע, סרטי פורנו ומשחקי מחשב.
כיום ישנם גולשים המשתמשים בתוכנות מסוג זה לצורך הפצת תכני פדופיליה. שיטת הפצה המקשה על המשטרה לתפוס את העבריינים. בנוסף ישנה סכנה להפצת וירוסים באמצעות תוכנות שיתוף קבצים.
תוכנות נפוצות לשיתוף קבצים: "אי-מיול" (הפרד האלקטרוני, קליינט לרשת האי-דונקי), "קאזאה" (המכילה רוגלות) ו"ביטורנט".