מילון מונחים - AGP

AGP

הAGP (מאנגלית Accelerated Graphics Port, יציאת גרפיקה מואצת) הוא ערוץ נקודה-לנקודה (ישיר) לחיבור התקן בודד (לרוב כרטיס גרפי ללוח אם של מחשב במטרה להאיץ גרפיקה תלת מימדית). רבים מחשיבים את AGP כאפיק באופן מוטעה, כיוון שאפיקים מאפשרים לחבר מספר התקנים, ואילו הAGP לא. אולם, ישנם מחשבים אשר נבנים עם מספר חריצי AGP נפרדים.

פיתוח ראשוני
AGP מקצה דינמית חלק מזכרון הRAM הרגיל של ההמחשב האישי בכדי לאחסן את תמונת המסך ולתמוך במיפוי טקסטורות, חציצת Z (z-buffering) וערבול אלפא. RAM כזה מיוחס כפתח הAGP.
AGP נוצר באינטל, והיה חלק מקבוצת השבבים (chipset) למעבד פנטיום 2 ב1997. בד"כ כרטיסי AGP ארוכים מעט מכרטיסי PCI. AGP הפך לנפוץ במערכות פופולריות ב1998, אולם כרטיסי וידאו לPCI עדיין מיוצרים כיום.
הגירסה הראשונה של הAGP, אשר כיום נקראת AGP 1.0 או AGP 1x, משתמשת בערוץ 32-ביט אשר פועל במהירות שעון של 66 מגה-הרץ, אשר מביא לקצב העברת מידע מקסימלי של 266 מגה-בית לשניה של חריץ AGP 1.0 בודד. למען ההשוואה, אפיק PCI סטנדרטי של 32-ביט בתדירות שעון 33 מגה-הרץ (אשר יכול להיות מורכב מאחד או יותר חריצים) מגיע לקצב תעבורה מקסימלי של 133 מגה-בית לשניה.

גרסאות של AGP
נכון ל2003, גרסאות חדשות של AGP מגדילות את קצב התעבורה מפי 2 עד פי 8. גרסאות חדשות אשר קיימות בשוק כיום כוללות את:
AGP 2x אשר משתמש בערוץ 32-ביט הפועל בתדירות שעון של 66 מגה-הרץ כפול נפח, המכפיל את התדירות האפקטיבית ל133 מגה-הרץ, אשר מאפשר קצב תעבורה מקסימלי של 533 מגה-בית לשניה.
AGP 4x אשר משתמש בערוץ 32-ביט הפועל בתדירות שעון של 133 מגה-הרץ כפול נפח, המכפיל את התדירות האפקטיבית ל266 מגה-הרץ, אשר מאפשר קצב תעבורה מקסימלי של 1066 מגה-בית לשניה.
AGP 8x , עם קצב תעבורה מקסימלי של 2133 מגה-בית לשניה.
בנוסף, קיימים כרטיסי AGP Pro מסוגים שונים. הם צורכים יותר חשמל ולרוב הם ארוכים יותר מכרטיסי AGP תקניים (למרות שהם מתחברים לחריץ AGP בודד). לרוב משתמשים בכרטיסים אלה כדי להאיץ יישומי תכנון ועיצוב ממוחשבים מקצועיים אשר משתמשים בהם בתחומי הארכיטקטורה, מכונות, הנדסה וכדומה.

פרטי המימוש
AGP מאפשרת שימוש יעיל יותר בזכרון אוגר מסגרות (frame buffer), בזאת משפרת גם את ביצועי הגרפיקה הדו-מימדית. למעשה, מערכות RAID לשרתים "חסרי ראש" (כלומר, שרתים חסרי מסך) מתחברות לחריץ AGP הריק בכדי לנצל את התפוקה המוגברת של הAGP לעומת הPCI.
AGP מספקת תכנון של ניהול זכרון קוהרנטי אשר מאפשר קריאה של מידע מפוזר מזכרון המערכת בצרורות מהירים. AGP תוכננה כדי להוריד את העלות הכוללת של יצירת תת-מערכות גרפיות עם יכולות גבוהות על ידי שימוש בזכרון המערכת הקיים. אולם זכרון המערכת, למרות שהוא זול, מתפקד הרבה יותר לאט מאשר זכרון RAM ייעודי אשר נמצא על הכרטיס, ולכן גם הכרטיסים בעלי יכולות בינוניות וגם אלה הגבוהות מסתמכים על זכרון RAM מובנה לביצועים. כרטיסים זולים בעלי ביצועים נמוכים עם מעט זכרון RAM מובנה הרוויחו בתחילת חייה של טכנולוגית הAGP, אולם ירידת המחירים של הזכרון מאז שנת 2000 הובילו אף כרטיסים אלה להטבעת זכרון מובנה של 64 או 128 מגה-בית, לכן כיום כרטיסים גרפיים אשר מנצלים את זכרון המערכת הם נדירים.

סוף חיים
השימוש בAGP אמור להסתיים בסביבות 2005, בעקבות החלטתה של אינטל בנוגע לקבוצות-השבבים העתידיות שלהם (אשר תאריך יציאתן המשוער הוא אמצע 2004), אשר בהם תוחלף התמיכה בAGP עם PCI-Express. היע"ג (יחידת עיבוד גרפית) NV40 של חברת נבידיה יהיה הכרטיס האחרון שיתמוך בAGP, ובדומה היע"מ R420 של חברת ATI יהיה מערכת השבבים האחרונה שתתמוך בAGP. שתי החברות הצהירו שלא ייצרו עוד קבוצות-שבבים לAGP, למרות שיתכן שהן יממשו הסבות מPCI-Express לAGP, אם השוק ידרוש זאת.